<h1>סמ"ג לאוין סימנים קצ"א—קצ"ג</h1>
<h2>דף ו.</h2>
אף על פי שהלוה והמלוה עוברין על כל אילו הלאוין אין לוקין מפני שניתן להשבון, שכל המלוה בריבית אם היתה ריבית קצוצה שהיא אסורה מן התורה הרי זו יוצאה בדיינין, כרבי אלעזר שפוסק שם (ס"ב א') הלכה כמותו, ומוציאין אותה מן המלוה ומחזירין ללוה ואם מת המלוה אין מוציאין מיד הבנים (רמב"ם מלוה ולוה פ"ד הל' ג') שנאמר אל תקח מאתו נשך ותרבית, לאב דווקא הזהיר ולא לבנים (ב"ק קי"ב א'). אמנם על לא תשימון פיר(ו)ש רבינו יצחק שלוקה כשגובה שהרי נגמרה השימה וכן מוכיח שם (ב"מ ס"ב א' ע"ש בתד"ה לא). הניח להם אביהם פרה או טלית של ריבית וכל דבר המסויים חייבין להחזיר מפני כבוד אביהם, ומקשה שם והני מי מיחייב[י] בכבוד אביהם קרי כאן (שמות כ"ב כ"ז) ונשיא בעמך לא תאור, בעושה מעשה עמך ומתרץ [כ]שעשה תשובה ולא הספיק להחזיר עד שמת. כבר בארנו בספר מצות עשה (ע"ג) מה ששנינו בפרק הגוזל קמא (ב"ק צ"ד ב') הגזלנין ומלוה בריבית שהחזירו אין מקבלין מהן וחולק רבינו יעקב (שם תד"ה בימי ע"ש) על זה.
